עוד חודשיים יום הולדת. לאבא, לאמא, לאחד הילדים. יום הולדת חשוב, עגול. אולי זוהי מסיבת פרישה או חתונת הכסף...איך חוגגים? צריך "לעשות משהו"? "למה"? "כדאי"? "כמה זה עולה"? "מה יקרה אם לא נעשה שום דבר מיוחד ונחגוג בפשטות"?

 

האמת? - לא יקרה שום דבר "נורא", השמיים לא יפלו, המחר יתנהל בסדר, המחירים, חוץ מזה של הקוטג', ימשיכו לעלות, החור באוזון ימשיך להתרחב והמצב הבטחוני, נו...לא עלינו. מדאיג כתמיד.אבל אם אתם שואלים את עצמכם את השאלות האלה, סימן שספק מסויים הצליח להזדחל לו והוא קשור לצורך מסויים. הצורך עדיין לא "סגור בהברגה", אך הוא כבר מזמזם את סימני שאלה שלו. (שובב שכמותו).
גם אם שאלות זה דבר מצויין לחיים, כולנו יודעים שהן יודעות להטריד, להסיח דעת ולבלבל. 
את השאלות העוסקות באירועים אני דווקא אוהבת כי סופן - שמח ובעיקר כי התשובות עליהן מאד זמינות ופשוטות.  קצר ולעניין:

אם יש ספק - אין ספק. השאלות שעולות בעניין היום-הולדת העגול, בר המצווה, אירוע קידום בתפקיד וכו' אומרות בעצם שאנחנו יודעים, מרגישים שעלינו לציין אותם אחרת, אך לא בטוחים או בוטחים בחשק שלנו להתחיל עם כל הבלאגן.

הרמס, חבר טוב שלי מאיטליה אמר לי פעם משהו כזה: "כל יום, בו תקומי ותדעי שאת הולכת לעשות משהו טוב עבור מישהו שחשוב לך - יהיה יום נהדר".

וזוהי התשובה שלי לספקות ולסימני השאלה. כל יום הוא "יום טוב" כדי לשמח הורים, ילדים, עובדים וכו', לא כל יום אנחנו מקדישים מחשבה ו"עושים". אבל לקראת יום מיוחד שכזה, לא הייתי מפספסת בגלל ש"לא מתחשק לי". זוהי הזדמנות פז להתקרב, להודות, לאהוב, להעריך ולחזק את היחסים.

אני יודעת גם מהיכן מגיע ה"לא מתחשק לי" הזה...נראה גדול מדי, נכון? זמן, כסף, המון תיאומים, פרטים, הכנות....כאב ראש..."איך מתחילים בכלל?"

 

בינתיים תזכרו...גם את רומא לא בנו ביום אחד, אלא בשלבים. כל פרוייקט גדול או קטן מגידול אבטיחים ועד למאיץ החלקיקים שבשוויץ, כשבאמצע - גידול הילדים, לימודים, עבודה, זוגיות ומה לא...), מתחיל בצעד הראשון, אחר כך השני וכן הלאה. מה שנקרא "פרה - פרה"...