לפעמים נדמה שאפשר לוותר על חגיגת יום הולדת או מסיבת נישואין, או חיים שכאלה לסבים. השאלה היא אחרת. האם כדאי? ואם נחגוג, מה ייצא לנו מזה? אני אומרת - הרבה. המון. טעם החיים. זה כמו ההבדל בין לאכול לחם ומרגרינה לבין - לחם דגנים עם חמאה וממרח שוקולד משובח...

אני יודעת שהחיים בארץ אינם פשוטים, אנחנו בעיצמן של מחאות חברתיות, כלכליות, אנחנו כועסים על הממשלה, על האופוזיציה, על הטייקונים וכו' ובכל זאת אני שמה בצד ברגע זה את כל המרמור והכעסים וחושבת על חגיגות. למען האמת, הערב הזה הוא ערב מיוחד. ערב של חגיגה. בערב הזה , בניגוד לכל ערב אחר בתקופה האחרונה, חגיגה בלב, בטלוויזיה ובאוויר. גלעד שליט, הילד, חוזר הבייתה.

כשהוא ייצא לחופשי המדינה תעצור, הנשימה של כולנו תיעצר, כולנו נשמח. זה יהיה רגע שיכנס חזק לזכרון הקולקטיבי של העם היושב בציון. זה יהיה סוג של לידה קולקטיבית לאחר צירי לידה קשים - וגם הם קולקטיביים. זו תהיה יום הולדת של כולנו.

וכאן אני עוזבת את הילד גלעד וחוזרת לחגיגות באופן כללי. כפי שנראה ברור בימים אלה, חגיגות משכיחות את הצרות שלנו. את הקוטג', המתמחים, ושאר הצרות. ימי חג בארץ ואנחנו נחים מהצרות. אנחנו זקוקים למנוחה.

ההסטוריה מראה שחגיגות הן אבני דרך לחיינו הפרטיים וגם לחיינו כמדינה. חתונות, הולדת תינוק, בר מצווה, ראש השנה, פסח, יום העצמאות. אם נביט היטב השגרה שלנו בנויה סביב ימי החג, גם אם הם מועטים ולא ההיפך.

האמת היא שאנחנו זקוקים לחגיגות כדי לנוח מהשגרה, מהעבודה, מהבעיות הכלכליות שלנו, מבעיות הבריאות. ולא רק. חגיגות הן בריאות, הן מנוחה ובחגיגות אנחנו אוספים כוח אנחנו מתחדשים פיזית ורוחנית, היחסים שלנו עם הילדים, ההורים והסביבה בכלל, משתפרים לבלי הכר. אנחנו צריכים חגיגות ואנחנו מתכננים חגיגות, נערכים לחגיגות, משקיעים בחגיגות ומתרגשים לקראתן.

כל הקטע הזה כדי להזכיר לכם כמה חשוב, רצוי , כדאי ומהנה לחגוג. לא לקמץ בחגיגות כפי שלא מקמצים בחיוכים, ימי הולדת חשובים במשפחה הם הזדמנות נפלאה להנות, לשמוח, להתפרק , להביע אהבה כבוד והערכה, ללמוד משהו חדש על הסבים או ההורים ואפילו על הילד, לחזק ולהתחזק.

לסיכום - לא לוותר על ימי הולדת, תחגגו תחגגו ותחגגו. וחג שמח לכולם.

אני יודעת שהחיים בארץ אינם פשוטים, אנחנו בעיצמן של מחאות חברתיות, כלכליות, אנחנו כועסים על הממשלה, על האופוזיציה, על הטייקונים וכו' ובכל זאת אני שמה בצד ברגע זה את כל המרמור והכעסים וחושבת על חגיגות. למען האמת, הערב הזה הוא ערב מיוחד. ערב של חגיגה. בערב הזה , בניגוד לכל ערב אחר בתקופה האחרונה, חגיגה בלב, בטלוויזיה ובאוויר. גלעד שליט, הילד, חוזר הבייתה.

כשהוא ייצא לחופשי המדינה תעצור, הנשימה של כולנו תיעצר, כולנו נשמח. זה יהיה רגע שיכנס חזק לזכרון הקולקטיבי של העם היושב בציון. זה יהיה סוג של לידה קולקטיבית לאחר צירי לידה קשים - וגם הם קולקטיביים. זו תהיה יום הולדת של כולנו.

וכאן אני עוזבת את הילד גלעד וחוזרת לחגיגות באופן כללי. כפי שנראה ברור בימים אלה, חגיגות משכיחות את הצרות שלנו. את הקוטג', המתמחים, ושאר הצרות. ימי חג בארץ ואנחנו נחים מהצרות. אנחנו זקוקים למנוחה.

ההסטוריה מראה שחגיגות הן אבני דרך לחיינו הפרטיים וגם לחיינו כמדינה. חתונות, הולדת תינוק, בר מצווה, ראש השנה, פסח, יום העצמאות. אם נביט היטב השגרה שלנו בנויה סביב ימי החג, גם אם הם מועטים ולא ההיפך.

האמת היא שאנחנו זקוקים לחגיגות כדי לנוח מהשגרה, מהעבודה, מהבעיות הכלכליות שלנו, מבעיות הבריאות. ולא רק. חגיגות הן בריאות, הן מנוחה ובחגיגות אנחנו אוספים כוח אנחנו מתחדשים פיזית ורוחנית, היחסים שלנו עם הילדים, ההורים והסביבה בכלל, משתפרים לבלי הכר. אנחנו צריכים חגיגות ואנחנו מתכננים חגיגות, נערכים לחגיגות, משקיעים בחגיגות ומתרגשים לקראתן.

כל הקטע הזה כדי להזכיר לכם כמה חשוב, רצוי , כדאי ומהנה לחגוג. לא לקמץ בחגיגות כפי שלא מקמצים בחיוכים, ימי הולדת חשובים במשפחה הם הזדמנות נפלאה להנות, לשמוח, להתפרק , להביע אהבה כבוד והערכה, ללמוד משהו חדש על הסבים או ההורים ואפילו על הילד, לחזק ולהתחזק.

לסיכום - לא לוותר על ימי הולדת, תחגגו תחגגו ותחגגו. וחג שמח לכולם.